"...לפי ההיגיון הזה, ככל שתהיה פחות רגולציה בטלוויזיה, ככה תהיה יותר דמוקרטיה, יהיה יותר חופש. אבל הניסיון בעולם מוכיח בדיוק ההיפך
...היעדר הרגולציה באיטליה הביא לכך ששלוש רשתות הטלוויזיה הפרטיות הארציות נמצאות בידי אדם אחד, סילביו ברלוסקוני שמו. היעדר הרגולציה באיטליה הביא לכך שרשתות הטלוויזיה האלה משדרות תוכניות שבה אין שום הפרדה בין תוכן שיווקי לתוכן מערכתי, תוכניות שבהן ביזוי נשים הוא הקו המערכתי האחיד (תוכנית ממוצעת בהן מציגה גבר או גברים, עדיף מזדקנים עם כרס, בתור מנחים, וסביבם מקפצות אין-ספור נערות במיני קצרצר)..."